הצילום בכותרת הבלוג הוא צילום שחור לבן משנת 1962, שעבר צביעה לפני כעשרים שנה. בידי מי? אינני יודעת. מצאתי אותו בבית הוריי כשמיינתי צילומים שנותרו אחרי לכתם.
בצילום רואים את אמי ואותי בגן העלייה השנייה בגבעתיים – גן הבנוי על גבעה אחת משתי הגבעות של העיר, שממנו ניתן להשקיף על כל העיר וגם מעבר לה.
הזכרון המוחשי והאהוב ביותר שיש לי מהגן: אבי יושב אתי על גדות הבריכה עם הצפרדעים, מחקה קול של צפרדע ואז יוצאות צפרדעים מהבריכה ועונות לו במקהלה. עד כדי כך אהבתי את מה שאבי עשה, שכשהיה כבר במצב סיעודי הבאתי לו מסין צפרדע מעץ שכשמעבירים על גבה מקל מיוחד – שומעים מעין קול של קרקור צפרדע.
מאז עברו הרבה שנים. כבר אין צפרדעים בבריכה שאהבתי – אבל יש משהו אהוב אחר שבגללו אני מגיעה לגן מדי שבוע. מצפה הכוכבים של גבעתיים שמגיל צעיר נהגתי לבקר בו והאגודה הישראלית לאסטרונומיה שהיא כמו משפחתי השנייה.
כשאני מסתכלת ממרפסת המצפה למטה אל הגן, אני נזכרת בטיולים עם אמי בשבילי הגן ובקרקורי הצפרדעים לאבי בבריכה. למעלה הכוכבים ולמטה הזכרונות.
שלכם, מיכל
Comments