לצילומים יש השפעה עצומה על אנשים, חברות, מדינות ועל כלל האנושות.
בשנת 1993 שמע הצלם Kevin Carter (קווין קארטר) יבבות בוקעות מהשיחים שמחוץ לבכפר Ayod (איוד) שבסודן. הוא כבר ראה וצילם תמונות קשות של הרעב המכה באפריקה, אך המחזה שניגלה לעיניו הפעם היה קשה במיוחד: פעוטה כחושה שקרסה בדרך מהכפר למרכז חלוקת מזון, כשלידה מחכה עיט לארוחה הקרובה.
כיוון שקארטר הכיר את ההנחיות לא לגעת באנשים כדי לא להידבק במגפות, לא התקרב לפעוטה, אלא ישב וחיכה 20 דקות שהעיט יפרוש כנפיים ויעזוב את הזירה. העיט לא עזב, קארטר הבריח אותו משם, הפעוטה קמה והמשיכה בדרכה – וקארטר הדליק סיגריה, התפלל והתייפח.
כשהתפרסם הצילום בעיתון הניו-יורק-טיימס ב-26/3/1993, פרץ ויכוח האם צלמים רשאים וצריכים להתערב במהלך סצינות שהם מצלמים.
קארטר זכה בפרס פוליצר על הצילום הזה, אך שנה לאחר מכן – בשנת 1994 – לא יכל לשאת עוד את המראות הקשים שחווה והתאבד, בכותבו:
"I am haunted by the vivid memories of killings & corpses & anger & pain."
והפעוטה? היא שרדה עד הגיל המופלג 14 ונפטרה ממלריה.
שלכם, מיכל
Comments