שימור זכרונות - נגטיבים
- מיכל לוינשטיין
- 23 באוג׳
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 27 באוג׳

הנגטיב הוא תעלומה קסומה: תמונה שלמה, הפוכה, חבויה על פס שקוף. הצלם לא ידע מה בדיוק קלט – רק אחרי הפיתוח נחשפה המציאות. בתקופה שבה ראייה מיידית לא הייתה אפשרית, נגטיבים היו התקווה: שהם שמרו על הרגע, על האדם, על האור המדויק שנכנס בעדשת המצלמה.
נגטיבים רבים נשמרו היטב – דווקא משום שלא נעשה בהם שימוש יומיומי. הם שוכנים בשקיות קטנות, עטופים בקפידה או מפוזרים בקופסאות קרטון. כשמגלים אותם מחדש, זה כמו לגלות אוצר – לא תמונה אחת, אלא סדרה שלמה של חיים. שחזור נגטיבים הוא כמו חפירה ארכאולוגית רגשית: חושפים, מנקים, מגלים פנים מהעבר שלא ראינו מעולם.
העיבוד של נגטיבים הוא הזמנה למסע. כל תמונה שמקבלת חיים מחודשים בזכות סריקה מדויקת – מצטרפת שוב לאלבום הזיכרונות. לפעמים זאת הפעם הראשונה בה מישהו מהמשפחה רואה את הסבא הצעיר, את הסבתא בצעירותה, את אבא ביום גיוסו. הנגטיב, פעם כלי טכני, הופך היום למרפא של זיכרון.
שלכם, מיכל











תגובות