לצילומים יש השפעה עצומה על אנשים, חברות, מדינות ועל כלל האנושות. ב־14 במרץ 1951, ביום הולדתו ה־72, סיים אלברט איינשטיין ערב חגיגי באוניברסיטת פרינסטון. כשהוא עייף מן ההמולה והפלאשים, ביקש ממנו העיתונאי ארתור סאס מהגדול במדעני המאה ה־20 “חיוך קטן למצלמה”. איינשטיין, שכבר לא היה לו כוח לעוד תמונה מהוקצעת, שלף את לשונו לעברו - ותועד ברגע של שובבות לא צפויה. הצילום, שפורסם במהרה בעיתונות, הפך לאחת התמונות המוכרות ביותר בעולם. מאחורי הלשון המשועשעת הסתתרה אמירה עמוקה. איינשטיין,

לצילומים יש השפעה עצומה על אנשים, חברות, מדינות ועל כלל האנושות. ב־14 בפברואר 1990, לאחר סיום משימתה העיקרית של החללית Voyager 1, פנה קרל סייגן אל נאס”א בבקשה יוצאת דופן: “סובבו את המצלמה אחורה, וצילמו את כדור הארץ.” התוצאה הייתה צילום פשוט לכאורה – נקודה זעירה, כחולה וחיוורת, תלויה בתוך ים אינסופי של ריק. אך אותה נקודה שינתה את הדרך שבה האנושות רואה את עצמה. סייגן תיאר את התמונה במילים שנחרתו בזיכרון: “שם, על הנקודה הזאת, כל מי שאהבת וכל מי שהיכרת, כל אדם שחי אי־פעם - חי א

לצילומים יש השפעה עצומה על אנשים, חברות, מדינות ועל כלל האנושות. ב־14 באוגוסט 1945, כשהוכרז סיום מלחמת העולם השנייה, רחובות ניו יורק התמלאו חגיגות. בתוך ההמולה צילם אחד מבכירי הצלמים של מגזין Life - אלפרד אייזנשטט Alfred Eisenstaedt (יהודי אמריקאי ממוצא גרמני) רגע אחד שהפך לאייקון: מלח מנשק בספונטניות אחות בכיכר טיימס. טקסט התצלום שפורסם היה: "בכיכר טיימס בניו יורק נאחזת נערה בלבן בחצאית ובארנק שלה, בעוד מלח חסר מעצורים מצמיד את שפתיו ישירות לשפתיה". זהותם של המצולמים נותרה

לצילומים יש השפעה עצומה על אנשים, חברות, מדינות ועל כלל האנושות. בשנת 1984, במחנה פליטים על גבול פקיסטן - אפגניסטן, צילם הצלם האמריקאי סטיב מקוריSteve McCurry נערה בת 12 שנמלטה עם משפחתה מהמלחמה באפגניסטן. מקורי, שעבד אז עבור המגזין National Geographic, נכנס לאוהל קטן ששימש ככיתה מאולתרת. שם ישבה הילדה שרבת גולה Sharbat Gula - עיניה ירוקות כים, עטופה צעיף אדום דהוי. מקורי ביקש את רשותה לצלם, והיא הביטה בעדשתו בשקט. ללא פחד, ללא חיוך - רק מבט חודר שנצרב בתודעה האנושית. כשהצי