ההיסטוריה של הצילום - תחילת הצילום
- מיכל לוינשטיין
- 15 באוג׳
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 21 באוג׳
הרגע שבו נלכדה קרן אור ראשונה על חומר רגיש שינה את ההיסטוריה האנושית לעד. לא עוד הסתמכות על מילים, סיפורים או ציורים כדי לזכור – אלא יכולת אמיתית לעצור את הזמן. הצילום הפך לכלי שמאפשר לא רק לתעד, אלא להחיות את הרגע, להרגיש את המבט, את הבגד, את המקום. התחושה הייתה כמעט מיסטית – כמו חלון לעולם אחר, לזמן אחר, שממשיך להתקיים בתמונה קטנה על זכוכית או מתכת.
תחילת הדרך לא הייתה פשוטה. הצילום הראשון דרש המתנה ארוכה, חומרים נדיפים, ותוצאה שיכלה להימחק ברגע. הדאגרוטיפים (Daguerreotypes) – אותם לוחות מתכת מצופים בכסף – הפיקו דימוי חד, מלא נוכחות, אך גם שברירי ובלתי ניתן להעתקה. כל צילום היה יחיד מסוגו. האנשים שבתמונות ישבו בשקט מוחלט במשך דקות ארוכות, מוקפדים ומלאי גאווה, כאילו ידעו שהם מותירים עקבות לדורות. זו לא הייתה רק טכנולוגיה חדשה – זו הייתה פתיחת דלת לתודעה חדשה של זיכרון.
היום כאשר כל טלפון סלולרי מצלם באיכות גבוהה, קל לשכוח מאיפה התחלנו. אך מאחורי כל צילום שלנו קיים הקסם ההוא, הקדום, של ראייה ושל שימור. מי שמחזיק צילום ישן בידיו, מרגיש את הזמן עובר בין האצבעות. וכשאנו סורקים את התמונות ההן, מנקים, משחזרים ומעניקים להן חיים חדשים – אנחנו לא רק שומרים היסטוריה. אנחנו יוצרים גשר של אהבה בין העבר להווה, בין הדור שהיה לדור שיבוא.
שלכם, מיכל
תגובות