שימור זכרונות - צילומים בשחור-לבן
- מיכל לוינשטיין
- 19 באוג׳
- זמן קריאה 1 דקות
עודכן: 27 באוג׳
לשחור־לבן יש שפה עמוקה, כמעט שירית. זוהי שפה שמדברת באמצעות ניגודים – אור מול חושך, שקט מול דרמה – ומצליחה להעביר רגש דרך הפשטות. כשאנחנו מתבוננים בתצלום כזה, העיניים מחפשות את העיקר: את ההבעה, את הקמט בצווארון, את הרקע המטושטש. דווקא היעדר הצבעים הוא זה שמאפשר לדמיון לפעול, ולזיכרון להיכנס. השחור־לבן מזמין אותנו לא רק לראות – אלא להרגיש, לחשוב, להחסיר פעימה.
רבים מהתצלומים ששרדו מהמאות הקודמות הם בשחור־לבן. הם תיעדו חתונות, מסעות, דיוקנאות משפחתיים, מלחמות וימי חול. כל צילום כזה הוא סיפור של חיים – של תקופה בה צילום היה נדיר, יקר ומכובד. אנשים התכוננו אליו ימים מראש, לבשו את מיטב הבגדים והביטו למצלמה בעיניים מלאות משמעות. לא היה מקום לפיזור דעת – רק לאמת. כשאנחנו סורקים תמונה כזו ומביטים בה מחדש, אנחנו נזכרים ברגעים האנושיים ביותר שלנו.
גם כיום, בעידן הצילום הדיגיטלי, רבים בוחרים להמיר את צילומיהם לשחור־לבן. יש בכך לא רק נוסטלגיה – אלא הבנה שהצבעים יכולים לפעמים להפריע לעיקר. חזרה לשחור־לבן היא חזרה לפשטות, לאמת, לרגש. זהו מסע אל תוך הלב של הדימוי. והצילום בשחור־לבן – גם כשהוא בן מאה וגם כשהוא בן שעה – תמיד ירגש אותנו, כי הוא מחבר אותנו למהות הצלולה ביותר של האדם המצולם בו.
שלכם, מיכל
תגובות