כוחו של צילום - הילדה האפגנית
- מיכל לוינשטיין
- 4 בנוב׳
- זמן קריאה 2 דקות

לצילומים יש השפעה עצומה על אנשים, חברות, מדינות ועל כלל האנושות.
בשנת 1984, במחנה פליטים על גבול פקיסטן - אפגניסטן, צילם הצלם האמריקאי סטיב מקוריSteve McCurry נערה בת 12 שנמלטה עם משפחתה מהמלחמה באפגניסטן. מקורי, שעבד אז עבור המגזין National Geographic, נכנס לאוהל קטן ששימש ככיתה מאולתרת. שם ישבה הילדה שרבת גולה Sharbat Gula - עיניה ירוקות כים, עטופה צעיף אדום דהוי. מקורי ביקש את רשותה לצלם, והיא הביטה בעדשתו בשקט. ללא פחד, ללא חיוך - רק מבט חודר שנצרב בתודעה האנושית.
כשהצילום פורסם ביוני 1985 על שער National Geographic כ-"Afghan Girl", הוא הפך לאחת התמונות המזוהות ביותר של המאה ה־20. מקורי תיאר אותה כ"מונה ליזה של הפליטות" - מבט אחד שמספר את כאבם של מיליונים.
מאות מיליוני אנשים ראו את התמונה, אך איש לא ידע מי הילדה. במשך 17 שנה נחשבה זהותה לאחד הסודות הגדולים של עולם הצילום. בשנת 2002, בעקבות חיפושים ממושכים באפגניסטן, מצא מקורי את שרבת שוב - אם לשלוש בנות, חיה בעוני בכפר מרוחק. בדיקת קשתית העין אישרה מעל לכל ספק: זו היא. שרבת אמרה אז: "חיי לא היו קלים. כל יום היה מלחמה אחרת. לא ידעתי שהתמונה שלי עשתה סיבוב בעולם. אני לא כועסת, אבל אני גם לא גאה. היא רק מזכירה לי את מה שאיבדתי."
ב־2016, אחרי עשרות שנות חיים באפגניסטן מוכת הקרבות, נעצרה שרבת בפקיסטן בשל שימוש במסמכים מזויפים ונאלצה לשוב לארצה. ממשלת אפגניסטן קיבלה את פניה בכבוד רב, ואף העניקה לה ולבנותיה דירה בבירה קאבול. בשנים האחרונות נעלמה שוב מעין הציבור, ככל הנראה בשל רצונה בחיים שקטים הרחק מהמצלמות. התצלום שלה ממשיך להופיע בספרים, תערוכות ופוסטרים - לא כסמל של יופי, אלא כתזכורת לצלם האנושי בעידן של מלחמות וגלי פליטים שלא נפסקו מעולם.
שלכם, מיכל











תגובות